החלטה בתיק ת"א 39733-09-12

1.         לפני בקשת הנתבעים  (להלן:"המבקשים") לחייב את התובע (להלן:"המשיב") בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיהם, לפי הסמכות הקבועה בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן:"תקסד"א").

2.         המבקשים טוענים בבקשה כי המשיב לא התייצב לדיון בבי"ד לעבודה עליו ידע מבעוד מועד, מבלי ליתן הודעה על כך או נימוק כלשהו. למבקשים התברר כי המשיב אינו נמצא בארץ ומתעד לשוב לארץ, לא לפני יוני 2013. לא ידועים למבקשים נסיבות נסיעתו של המשיב לחו"ל לפרק זמן כה רב ואולם, הדבר הביא לחשש כבד של המבקשים כי הם עתידים למצוא עצמם בפני שוקת שבורה.  עוד טוענים המבקשים כי סיכויי הצלחת התביעה קלושים והתביעה הינה קנטרנית ומשוללת יסוד.  

3.         המשיב טוען בתגובה מטעמו, בין היתר, כי הינו אזרח ישראלי המתגורר בישראל ומסר כתובת להמצאת כתבי בית דין במסגרת פתיחת ההליך.  המשיב יצא מישראל לצורך עסקיו ושהה בחו"ל תוך שהיה עתיד לשהות בחו"ל עד יוני 2013 אולם המשיב חזר לישראל לאחר שקיצר שהותו בחו"ל והוא שוהה בארץ. המשיב מציין כי הודע לב"כ מבקשת 2 במסגרת דיון בהליך אחר בבי"ד לעבודה כי המשיב שוהה בחו"ל עד ליוני 2013 ומטעם זה ביקש עו"ד בכור לדחות את הדיון וביה"ד לעבודה נעתר לבקשת הדחייה ודחה את הדיון כמבוקש. מכאן שלא רק שלא היה כל בסיס או שחר לטענות המבקשים, הרי חזרתו של המשיב לישראל מעקרת אותן לחלוטין.  

עוד נטען כי עילת התביעה מוצקה ונתמכת במסמכים וראיות.

4.         בתשובה לתגובה מבהירים המבקשים כי במועד בו הוגשה הבקשה היתה בידיהם עילה טובה להגשתה לאור החשש שהתעורר לאחר שהמשיב לא התייצב לדיון בגין יציאתו מהארץ לפרק זמן ארוך. המבקשים מציינים כי על אף שהם סבורים כי סיכויי התביעה נמוכים בהיותה תביעה מופרכת ומשוללת כל יסוד עובדתי או משפטי, הרי שלאור טענת המשיב כי שב לארץ וכי אין לו כוונה לעזוב את הארץ לצמיתות, הרי שיתירו את ההכרעה בבקשה לשיקול דעת ביהמ"ש.  

5.         לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, מצאתי כי דין הבקשה להידחות מהנימוקים כדלקמן:

א.         תקנה 519 לתקסד"א המסמיכה את בית משפט לחייב תובע במתן ערובה להוצאות,  מאפשרת לבית המשפט להפעיל את שיקול דעתו, מבלי שהתקנה עצמה קבעה באילו מקרים יש להיעתר לבקשה ובאילו מקרים לדחותם.

            כב' הש' צ' זילברטל בהחלטה שנתן בימים אלו ברע"א 6353/12 אברהם נ' יגרמן  (16.1.13) פסק כי:

הלכה היא כי, ככלל, אין להתנות את זכותו של תובע להביא את עניינו לבירור לפני ערכאות שיפוטיות בהפקדת ערובה כספית להבטחת הוצאות הנתבע אלא במקרים נדירים ובנסיבות חריגות , וכי אין לחייב תובע במתן ערובה להוצאות הנתבע מחמת עוניו בלבד; עקרון זה נובע מחשיבותה של זכות הגישה לערכאות שהיא זכות חוקתית... יתרה מכך, חיוב תובע בערובה להוצאות נתבע פוגע בזכות הקניין שלו (שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית (מהדורה שניה 2008) 46, להלן: לוין). עוד נאמר בחיבור הנ"ל, כי "... השיקולים העיקריים ששימשו עד כה כטעמים להפעלת תקנה 519 [היו] אי ציון כתובתו של התובע בכתב התביעה והמצאות התובע בחו"ל" (לוין, בעמ' 47-46).

עם זאת נפסק, כי בין יתר השיקולים שניתן לשקול כאשר נבחנת בקשה לחייב תובע בערובה להוצאות נתבע יובאו בחשבון סיכויי קבלתה של התביעה והשאלה כלום מדובר בתביעת סרק. אלא שלטעמי, בין היתר בשל הקושי להעריך את סיכויי התביעה כאשר עסקינן בהליך בערכאה הראשונה, שיקול זה כשלעצמו אינו יכול, בדרך כלל, להביא לחיוב תובע בערובה להוצאות הנתבע, אלא במקרים של הליך שניתן להגדירו כהליך סרק מובהק.

הלכה היא כי בסוגיה האמורה על בית המשפט לנהוג "במתינות", מה גם שמשמעות אי הפקדת ערובה להוצאות הנתבע היא דחית התביעה (ע"א 2877/92 אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר ולבניה (קרני שומרון) בע"מ פ"ד מז (3) 846, 850 (1993)). מערכת הכללים הנ"ל משקפת את האיזון הראוי שבין זכות הגישה לערכאות אל מול אינטרס הנתבע להבטחת הוצאותיו (עניין ו'נצ'ון, בפסקה 8; זוסמן, בעמ' 901-900)). בנוסף, וכפי שיפורט להלן, גם מועד הגשת הבקשה לפי התקנה ומועד הדיון בה ביחס לשלב בו מצוי ההליך יכולים להוות שיקול רלוונטי לעניין הכרעה בבקשה להורות על הפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע".

ב.         בנסיבות העניין הנדון, לא שוכנעתי כי מדובר במקרה יוצא דופן וחריג אשר אמור להצדיק הפקדת ערובה.

            הנימוק היחידי שעומד בפני ביהמ"ש להורות על הפקדת ערובה הינו סיכויי התביעה, לאחר שהובהר כי המשיב נמצא בארץ.

מעיון בכתב התביעה עולה כי לא ניתן להגדיר את ההליך שלפני כהליך סרק שכזה המצדיק חריגה מהכלל וחיוב תובע פרטי בהפקדת ערובה.

לא מצאתי כי ניתן להעריך בשלב זה את סיכויי התביעה או ההגנה. הצדדים מעלים טענות שיתבררו במהלך הבאת הראיות.

6.         לסיכום:

א.         לאור האמור לעיל, דין הבקשה להידחות.

ב.         בשים לב לכך שבעת הגשת הבקשה היה קיים חשש שהמשיב לא ישוב לישראל , אינני פוסקת הוצאות.

ג.          המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.